הן דופקות על חלוני,
בעקשנות של בוקר,
כשהקור מבקש גלימה,
ושוכח את חום הערב.
הלב מתחיל לכאוב
כשציפורים קוראות,
בזריחה יפה,
אל הנשמות שאוהבות.
אני גונב את חום עורך,
עכשיו, כשעלה השחר,
וטועם פרח ודבש
עם מקהלה בחלונך.
אלה ציפורי השחר,
ששולחות מסרים מתוקים
למי שאינו יודע לסבול,
אלא רק לאהוב – ועוד ועוד.
איזו טבע נפלאה,
לקשט את אהבת האדם,
שאינה מבקשת דבר
מלבד לחבק יד.
הן מלוות נאמנות
לנעימות הרכות,
כאשר הלב הפועם
הופך את נשמתי לקופסת פנדורה.
Jesús Hernando Camacho Mosquera.
No hay comentarios:
Publicar un comentario