בְּיָם שֶׁלִּי) יום חמישי, 19 בדצמבר 2013)

 

אל החוף אלך, ועל החול
אשכב לראות את האונייה,
טובעת בעדינות את הכאב הזה
שאינו נכנס עוד לליבי.

אראה עוף הים של הזיכרון
עולה בשקיעה,
מתחיל בעדינות לסבול
את העבר שאיני יכול למחוק.

אשן ללא חפזון בבוקר,
כאשר הכחול יספוג את אדמתי,
ואף אם לא פשוט לאהוב,
אשאר קשור לשמיים האלה.

איזו חירות יפה
לשבור את הכבלים
של הלב המתנגש בי
ונראה שאין לו מרפא.

אחכה לשקיעת השמש,
ושנשמתי תלמד תקווה,
כי לא כל מה שמתפוצץ
יהפוך לתפוח מר.

אעלה אל השמים היפים
לגלות נופים נפלאים,
כי החיים אינם יאוש,
אלא מסע יפה בדרך.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

ΣΤΗ ΘΑΛΑΣΣΑ ΜΟΥ (Πέμπτη, 19 Δεκεμβρίου 2013)

 

Θα πάω στην παραλία, και στην άμμο
θα ξαπλώσω να δω το καράβι,
πνίγοντας γλυκά αυτή την πίκρα
που δεν χωρά πια στην καρδιά μου.

Θα δω να φεύγουν, στο ηλιοβασίλεμα,
οι γλάροι της μνήμης,
και γλυκά θα αρχίσω να υποφέρω
το παρελθόν που δεν μπορώ να σβήσω.

Θα κοιμηθώ χωρίς βιασύνη στο ξημέρωμα,
όταν το γαλάζιο θα ποτίσει το χώμα μου,
και αν και δεν είναι εύκολο να αγαπάς,
θα παραμείνω δεμένος σ’ αυτόν τον ουρανό.

Τι όμορφη ελευθερία,
το να σπάς τα δεσμά
της καρδιάς που συγκρούεται
και μοιάζει να μην έχει γιατρειά.

Θα περιμένω τον ήλιο που δύει,
και η ψυχή μου να μάθει την ελπίδα,
ότι δεν γίνεται ό,τι σπάει
να γίνει πάντα ξινό μήλο.

Θα ανεβώ στον όμορφο ουρανό
για να ανακαλύψω όμορφα τοπία,
διότι η ζωή δεν είναι θρήνος,
αλλά ένα ωραίο ταξίδι διαδρομής.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

IN MEINEM MEER (Donnerstag, 19. Dezember 2013)

 Ich werde an den Strand gehen,

und im Sand mich niederlegen,
das Herz schwer, doch sanft ertränkend
den Schmerz, der in mir nicht mehr passt.

Ich werde sehen, wie bei Abendrot
die Möwen der Erinnerung fliegen,
und sanft beginnen zu leiden
das Vergangene, das ich nicht löschen kann.

Ich werde ohne Eile erwachen,
wenn das Blau meinen Boden tränkt,
und auch wenn Lieben nicht leicht ist,
bleibe ich gebunden an diesen Himmel.

Welche schöne Freiheit,
die Ketten zu sprengen
des Herzens, das mich trifft
und scheint, als gäbe es keine Heilung.

Ich werde auf die untergehende Sonne warten,
und dass meine Seele Hoffnung lernt,
denn nicht alles, was zerbricht,
wird zu einem bitteren Apfel.

Ich werde hinaufsteigen zum schönen Firmament,
um herrliche Landschaften zu entdecken,
denn das Leben ist kein Klagen,
sondern ein schöner Weg der Reise.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

IN MY SEA (Thursday, December 19, 2013)

 

I will go to the beach, and lie
on the sand, watching the ship drift,
drowning, gently, this ache
that no longer fits in my heart.

I will watch, as dusk stretches,
the gulls of memory take flight,
softly beginning to feel
the past I cannot erase.

I will sleep without hurry at dawn,
while blue seeps into the earth beneath me,
and even if love is never easy,
I remain tethered to this sky.

What a beautiful freedom,
to break the chains
of a heart that shatters
and seems beyond repair.

I will wait for the setting sun,
and let my soul learn hope:
not everything that bursts
becomes a bitter apple.

I will climb into the tender firmament,
to discover new horizons,
for life is not lamentation,
but a lovely journey along a path.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

IN MARE MEUM (Iovis, XIX Decembris, MMXIII)

 Ad litus ibo, et in harena

me recubans navem spectabo,
dulce hoc dolorem mergens,
qui in corde meo non capit.

Videbo vesperam egredi
gaviotas memoriae,
leniter coepisse pati
praeteritum quod delere non possum.

Sine cura dormiam ad auroram,
cum caeruleum solum perfundet,
et quamvis amare difficile sit,
adhuc ad hoc caelum ligabor.

Quam pulchra libertas est,
vincula rumpere cordis,
quod me collisione affligit,
et sanari videtur non posse.

Exspectabo solem occidentem,
et animam meam discere spem,
quod non omnia quae franguntur
malum in poma amara convertentur.

Ascendam ad caelum pulchrum
ad miranda loca detegenda,
vita enim non est gemitus,
sed iter pulchrum per viae.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

DANS MON MER (Jeudi 19 décembre 2013)

 J’irai à la plage, et sur le sable

je m’allongerai pour regarder le navire,
noyant doucement cette peine
qui dans mon cœur n’a plus de place.

Je verrai partir, au crépuscule,
les mouettes du souvenir,
commençant doucement à souffrir
le passé que je ne peux effacer.

Je dormirai sans hâte au réveil,
quand le bleu imbibera mon sol,
et même si aimer n’est pas facile,
je resterai attaché à ce ciel.

Quelle liberté si belle
que de rompre ses chaînes
du cœur qui se heurte
et semble sans remède.

J’attendrai le soleil couchant,
que mon âme apprenne l’espérance,
car tout ce qui se brise
ne devient pas forcément une pomme amère.

Je monterai au beau firmament
pour découvrir de magnifiques paysages,
car la vie n’est pas un lament,
mais un joli chemin de voyage.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

NEL MIO MARE (Giovedì, 19 dicembre 2013)

 Andrò alla spiaggia, e sulla sabbia

mi stenderò a guardare la nave,
affogando con dolcezza questa rabbia,
che nel mio cuore più non ci sta grave.

Vedrò partire, al far della sera,
i gabbiani del ricordo lieve,
e dolcemente, come primavera,
soffrirò ciò che il tempo non rimuove.

Dormirò senza fretta, al risveglio,
quando l’azzurro bagnerà la terra,
e anche se amare è un consiglio
che spesso ferisce, mai si serra.

Che libertà più bella esiste
del rompere le proprie catene,
del cuore che sbatte e resiste
tra mille dolci pene.

Attenderò il sole calante,
e che l’anima mia impari speranza:
non tutto ciò che si infrange davanti
diventa frutto d’amarezza e distanza.

Salirò fino al firmamento
a scoprire paesaggi leggeri,
ché la vita non è lamento,
ma un viaggio di sogni veri.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.