בעיניה החודרות,
ובחיוך כה עדין,
הרוח נושאת גשמים סוערים
עם הפתעות ביופיין אין-סופין.
בלבוש צהוב מאיר,
עם צמות של ילדה,
רגש חזק כמו קיר,
ומתיקות כמו אננס בשדה.
היא מחכה בשקט למכתב,
לזיכרון ישן בלב,
על מלאך טוב ואהוב
שסיפורו עוד מתהלך.
עם אומץ בצבעים,
העלה מצעיר את השדה,
ומצייר ברוך, ברגשות חמים,
את הרגע הנכון והעדה.
כמה יפה הוא הגעגוע,
ללב פעם משותף,
לרגעים של אור ושקט
שלא פצעו, רק עטפו באור רך.
Jesús Hernando Camacho Mosquera.
No hay comentarios:
Publicar un comentario