VÖGEL IM MORGENGRAUEN (Montag, 30. Dezember 2013)

 

Sie klopfen an mein Fenster,
mit der Beharrlichkeit des Morgens,
jetzt, da die Kälte nach einem Mantel ruft,
und der Abend längst vergessen ist.

Mein Herz beginnt zu leiden,
wenn die Vögel rufen,
in einem zarten Morgenglühen,
die Seelen, die sich lieben.

Ich stehle die Wärme deiner Haut,
jetzt, da der Tag erwacht,
und koste Blüte und Honig
zum Chor an deinem Fenster.

Es sind die Vögel des Morgengrauens,
die süße Botschaften senden
an den, der nicht leiden kann,
sondern nur lieben – überreich.

Wie wunderbar ist die Natur,
die die menschliche Liebe schmückt,
die nichts anderes begehrt
als das Halten einer Hand.

Sie sind würdige Gefährten
zärtlicher Melodien,
wenn das pochende Herz
meine Seele zur Pandora-Büchse macht.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

BIRDS AT DAWN (Monday, December 30, 2013)

 They tap upon my window,

with morning’s gentle insistence,
now that the cold calls for a shawl,
forgetting the warmth of evening.

My heart begins to ache
when the birds summon love
in a tender dawn
for souls that long for one another.

I steal the warmth of your skin,
now that it is morning,
and taste the bloom and honey
to the chorus at your window.

They are the birds of dawn,
sending their sweet messages
to the one who cannot suffer,
but only loves — and ever more deeply.

What a wondrous nature,
to adorn the love of humankind,
asking for nothing else
but the closeness of a hand.

They are the gentle companions
of soft, trembling melodies,
when my beating heart
turns my soul into Pandora’s box.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

OISEAUX À L’AUBE (LUNDI 30 DÉCEMBRE 2013)

 

Ils frappent à ma fenêtre,
avec l’insistance du matin,
alors que le froid réclame un manteau,
oubliant la tiédeur du soir.

Le cœur se met à souffrir
quand les oiseaux appellent,
dans la lumière naissante,
les âmes qui s’aiment encore.

Je vole la chaleur de ta peau,
maintenant que le jour s’éveille,
et je goûte fleur et miel
au chœur posé sur ta fenêtre.

Ce sont les oiseaux de l’aube
qui murmurent des messages doux
à celui qui ne sait souffrir,
mais seulement aimer, démesurément.

Quelle nature merveilleuse
pour orner l’amour humain,
qui ne demande rien d’autre
que la douceur d’une main.

Compagnons dignes et discrets
des mélodies attendrissantes,
quand le cœur palpitant
fait de mon âme une boîte de Pandore.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

UCCELLI ALL’ALBA (LUNEDÌ, 30 DICEMBRE 2013)

 

Bussano alla mia finestra
con insistenza mattutina,
ora che il freddo mi richiama
a una coperta di brina.

Il cuore inizia a soffrire
quando gli uccelli chiamano,
in un dolce nascere del giorno,
le anime che si amano.

Rubo il calore della tua pelle,
ora che è mattina,
e assaporo fiore e miele
con un coro alla tua finestra.

Sono gli uccelli dell’alba
che mandano messaggi soavi
a chi non sa patire,
ma solo amare, sempre più gravi.

Che natura meravigliosa,
a ornare l’amore umano,
che non chiede altra cosa
che stringere una mano.

Son degni accompagnanti
di melodie carezzevoli,
quando il cuore palpitante
rende l’anima mia un vaso di Pandora.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

AVES AO AMANHECER (SEGUNDA-FEIRA, 30 DE DEZEMBRO DE 2013)

 Batendo à minha janela,

com insistência matutina,
agora que o frio apela
por um poncho de lã fina.

O coração começa a doer
quando as aves chamam,
num lindo amanhecer,
as almas que se amam.

Roubo o calor da tua pele
agora que é manhã,
e saboreio a flor e o mel
com um coro na tua janela.

São as aves do amanhecer
que enviam doces recados
a quem não pode sofrer,
mas só amar, multiplicado.

Que natureza maravilhosa,
a enfeitar o amor humano,
que não pede outra coisa
senão apertar uma mão.

São dignas acompanhantes
de melodias enternecedoras,
quando o coração palpitante
faz da minha alma a caixa de Pandora.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

אני מאושר, בלעדייך (Ani me'ushar, bil'adaich)

 אף על פי שאין לי את זרועותייך,

של אהבה נכספת,
בלי קשרים שיכבלו אותי
באהבה שלא נכבשה.

אני מאושר במרחק,
ורואה אותך גדלה בלי ליפול;
ואם איני חש את ניחוחך,
לבי מתמלא כמו כוס עד גדותיה.

כי אני מאושר בלעדייך,
בלילות הקרים של הכוכבים,
כשהאפרוריות של השקיעה
אינה מרככת את דרכי.

אני מאושר מרחוק,
מביט ביצירה שלא ביקשתי,
ואף שנשמתי חסרת ראי,
אינני נושא פצע בסיפורי.

אני מאושר מבלי לפגוע בך,
ומבלי לחפש אותך בדרך;
ואף אם הרגע נעלם מעיני,
אני יודע — אהבה איננה רעה.

ואני מאושר בלעדייך,
אני מאושר — בלי הפצע.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.

ΕΙΜΑΙ ΕΥΤΥΧΙΣΜΕΝΟΣ, ΧΩΡΙΣ ΕΣΕΝΑ

 Αν κι ούτε τα χέρια σου έχω,

ενός έρωτα ποθητού,
χωρίς δεσμούς να με δένουν
σ’ αγάπη που δεν κατακτήθηκε ποτέ.

Είμαι ευτυχισμένος στην απόσταση,
σε βλέπω να μεγαλώνεις χωρίς πτώση·
κι αν δεν νιώθω το άρωμά σου,
η καρδιά μου γεμίζει σαν ποτήρι που ξεχειλίζει.

Γιατί είμαι ευτυχισμένος χωρίς να σ’ έχω
τις κρύες νύχτες με τ’ αστέρια,
όταν το γκρίζο του δειλινού
δεν γλυκαίνει τα μονοπάτια μου.

Είμαι ευτυχισμένος από μακριά,
θεωρώντας έργο που δεν ζήτησα,
κι αν η ψυχή μου δεν έχει καθρέφτη,
καμιά πληγή δεν νιώθω στην ιστορία μου.

Είμαι ευτυχισμένος χωρίς να σε πληγώνω,
χωρίς να σε ψάχνω στον δρόμο·
κι αν δεν καταλαβαίνω τη στιγμή,
ξέρω πως η αγάπη δεν είναι κακία.

Κι είμαι ευτυχισμένος χωρίς να σ’ έχω,
είμαι ευτυχισμένος — χωρίς πληγή.

Jesús Hernando Camacho Mosquera.